שועלים בעיני הבשר, גאולה בעיני הרוח: יובל לאיחוד ירושלים

HE EN

שועלים בעיני הבשר, גאולה בעיני הרוח: יובל לאיחוד ירושלים

מה מביא את רבי עקיבא לצחוק כאשר הוא רואה שועל יוצא מקודש הקודשים החרב? ומה עלינו ללמוד ממנו ביחסנו אל הגאולה, אל איחוד ירושלים על אף הקשיים והתקלות שבדרך? דברים שנאמרו בליל יום ירושלים בישיבת בית אורות

א' סיון התשע"ז |26.05.2017 | הרב שמואל ריינר

ראשית, אני רוצה להודות לישיבת "בית אורות", לעומד בראשה הרב דני איזק, לרמי"ם ולכם התלמידים, על פתיחת הלב והשערים לארח אותנו, ממש בבחינת "עיר שעושה כל ישראל חברים"!

היום נזדמנתי להר המנוחות, לחלקת קבר המשקיפה על כביש 1, כביש ירושלים – תל-אביב. הייתה זו שעת בין ערביים, "שעת העומס", וראיתי עומס כבד בשני הכיוונים. ארבעה נתיבים עולים לירושלים וארבעה נתיבים יורדים ממנה, וכולם עמוסים מכוניות. בילדותי הייתה כניסה אחת לירושלים, ובכביש הכניסה היו שני מסלולים בלבד – אחד עולה ואחד יורד. אם הכותרת של הערב הזה היא "ירושלים – היובל הבא", תרשו לי להעיר כי אבי מורי, איש ירושלים מימים, גם בתחילתו של היובל הראשון, אחרי המלחמה בתשכ"ז, לא חלם על דבר שכזה. ארבעה נתיבים עולים וארבעה נתיבים יורדים וכולם עמוסים. היינו כחולמים.

יש סיפורים ששייכים למקום. אנחנו נמצאים כאן על צלע הר הצופים. אחד מהסיפורים החשובים והנוגעים על ירושלים שייך למקום הזה. הגמרא במסכת מכות (כ"ד ע"א) מספרת:

וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך [...]
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?
אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו", וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש", בזכריה כתיב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם", עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה – הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה – בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.

(וכמה יפה הדבר שמסכת הנקראת "מכות" מסתיימת בסיפור של נחמה ובמילה "ניחמתנו").

כשיושבים במקום הזה אי אפשר שלא להיזכר ברבי עקיבא וחבריו שהיו עולים בהר הצופים. אנו בני בניו ותלמידי תלמידיו של רבי עקיבא. מה הוא אומר לנו? שיש לנו שני זוגות עיניים – עיני הבשר ועיני הרוח, וצריך לראות כל דבר באלה ובאלה. בעיני הבשר צריך לראות המציאות בדיוק כמות שהיא, אך בו בזמן בעיני הרוח צריך לראות את מה שיכול להיות. יש אנשים עם עיני בשר, החיים חיים נטולי חזון; ויש אחרים שיש רק חזון לנגד עיניהם, זה מרגש אבל חסר יכולת ביצוע. רבי עקיבא רואה שועלים, אך הוא איננו עיוור והוא רואה גם את מה שמעבר – את הגאולה השלמה. הוא מלמד אותנו את סוד הראיה הכפולה.

בתשכ"ז, כשהרב דני ואנוכי היינו בני שתים-עשרה וחצי בירושלים, וראינו את המראות הגדולים של שחרור העיר והר הבית – לא ראינו שועלים. האמת, לא ידענו על קיומם. גם גדולים מאיתנו לא ראו שועלים. התרוממות הרוח מיסכה והסתירה אותם. הייתה שמחה גדולה בעם, אווירת קדושה גדולה. יחד גדול ומיוחד מאוד אפף את הכול כך שלא ראו שועלים. אולי בודדים ראו אותם. עם השנים התחלנו לראות את השועלים. הבנו שיש מורכבות, ויש אפילו קשיים לא פשוטים. ראיתי היום עומס גדול בעלייה לירושלים אבל ראיתי גם עומס גדול בירידה ממנה. המון מכוניות בצבעים שונים ובתוכם המון אנשים, גם הם שונים. יש אנשים שירושלים אינה אומרת להם כלום, ויש אנשים שעוזבים את ירושלים. יש אנשים שאינם מרגישים בנוח בירושלים.

"ירושלים לא נחלקה לשבטים". זהו משפט היסטורי, בעת חלוקת הנחלות לשבטי ישראל ירושלים לא הייתה חלק מנחלת שבט מסוים. אבל הוא מכוון גם לעתיד לבוא. זוהי נבואה לעתיד, וצוואה לנו – לדאוג שירושלים לא תתחלק לשבטים. כמובן, השבטיות היא דבר חשוב ומבורך, זה רעיון מפרה ויש מעלה בשוני. ובמיוחד בירושלים. אבל אסור שירושלים תחולק לשבטים. כל דרי ירושלים ואוהביה, מכל השבטים, צריכים להרגיש בבית בירושלים. מעבר לשוני צריך להיות משהו משותף ומאחד. מקום, רעיון וזמן.

תפקידנו הוא להיות רבי עקיבא. אנחנו, בני בניו ותלמידי תלמידיו, צריכים להיות אלו שרואים את השועלים, לא מתעלמים מהם, אבל בעיני הרוח רואים בהם גם את הגאולה. אלו שמבינים את הבעיות ורואים שיש פתרונות. יוצרים את התמונה הגדולה לעתיד לבוא. העתיד שבו כל שבטי-יה בירושלים וכל באי עולם עולים לציון, ירושלים מאוחדת איננה מחולקת לשבטים ועושה כל ישראל חברים! וזקנים וזקנות וילדים וילדות ממלאים את רחובותיה.

מכאן – מבתי המדרש, מהישיבות, צריך לצאת שיר חדש. שיר שכל אחד יכול למצוא בו את הבית שלו, את השורה שלו ואפילו את המילה שלו.

"מקדש מלך עיר מלוכה – קומי צאי מתוך ההפיכה".

חג שמח, ולשנה הבאה בירושלים הבנויה!

[הדברים נאמרו בליל יום ירושלים תשע"ז בישיבת בית אורות, והועלו על הכתב על ידי יאיר אש (שילוב כב)]


תגיות:
ירושלים יום ירושלים גאולה רבי עקיבא