“את הכול עשה ה’ יפה בעתו” - אמצעי התקשורת החדשים בין הרב ובין הקהילה הסובבת אותו השתנו במהלך הדורות. עובדה זו מעלה את הדיון בשאלה אם מדובר בשינוי טכנולוגי בלבד – מיונת דואר לדואר אלקטרוני ומשליח הרוכב על סוס לשו”ת sms, או שגם בנושאים אלה חל הכלל של “המדיום הוא המסר”, והטכנולוגיה החדשה משפיעה השפעה ניכרת על ההלכה עצמה ועל תכניה.

אולם קודם לדיון בשאלה זו יש להתמודד עם השאלה האם דיונים הלכתיים או תשובות הלכתיות מקומם בכלים החדשים האלה. ישנם שיקולים כבדי משקל לכל הצדדים, ולטעמי יש להחיל על הכלים האלה את הכלל הפשוט של התאמה. לאמור: אם אנו מתאימים את אופי התשובות לסוג המדיה – מדובר בכלי עצום להפצת תורה ולפסיקת הלכה, אך אם אנו חורגים מן הגבולות המיועדים – אנו גורמים לזילות, לביזוי ולרדידות נוראה. שו”ת sms נועד לתת מענה לשאלה דחופה, ממוקדת, שראוי לענות עליה בקיצור נמרץ. בשעה שהדיון חורג מגבולו ודן בשאלות כבדות משקל הוא מביא לזלזול ולבדיחות הדעת. יש גם מקום לשקול האם המרתו להדפסה בדפי פרשת שבוע שונים מביאה לחיזוק ההלכה או להחלשתה. בדומה לכך, השו”ת באינטרנט לא נועד להחליף את ספרות השו”ת, והוא מקביל לשיחה שבעל פה בין הרב ובין הקהילה. בשל כך אין בו מקורות מפורטים, אך ברור ממנו מה הביא את הפוסק לפסוק בדרך שבה הוא פסק, ומהו שיקול הדעת העיקרי. אם שומרים על התחומים האלה הוא ממלא את תפקידו בצורה נאמנה, אך אם הופכים אותו לכלי המחליף חס ושלום את כתיבת השו”ת המסודר – הדבר מביא לעיוותים רבים. וכן ביחס לכל מדיה. התשובה לשאלה אם מקומם של דיונים הלכתיים הוא במדיה הזו תלויה אפוא בטיב המענה ובבעיה שעימה הוא בא להתמודד.

האם הכלים האלו השפיעו גם על ההלכה עצמה? לעניות דעתי, התשובה לשאלה זו מורכבת. על גרעינה של ההלכה, על נצחיותה, על חוט השדרה העיקרי שלה ועל המשך המסורה בישראל – הם לא השפיעו. ביסודו של דבר, התורה עוברת במסורת מדור לדור, וכל דור נושא את הבדים הנתונים בארון מהדור הקודם, ועל כן אין לדבר על מהפכות גדולות. ברם, תהיה זו תמימות לסבור שכלים נותרים רק בספירה של כלים, ושאין הם משפיעים השפעה ניכרת על התכנים.

להלן חלק מהסיבות המביאות להשפעה של המדיה על ההלכה עצמה: ראשית, הפוסק עצמו נחשף למציאות שהוא לא נחשף אליה קודם. הדברים שיכול אדם לכתוב באינטרנט, התמונה המצטיירת על החברה בכללותה, רמת החשיפה של השואל וכדומה – כל אלה מעניקים לפוסק ההלכה מעין תמונת רנטגן, שהוא לא היה חשוף אליה קודם לכן. החזון-אי”ש כבר כתב כי תנאי ראשוני לפסיקת הלכה ראויה הוא הבנת המציאות עצמה, וזאת מתקיימת בצורה מיוחדת במינה ברשת האינטרנט. בעיקר הדברים אמורים באותם דברים שהצנעה יפה להם, ושממילא רשת האינטרנט מאפשרת את הדיון הצנוע בהם, באלפי התשובות שכלל אינן מתפרסמות ברבים. יכולת ההיכרות של הפוסק את הציבור ואת האדם השואל אותו מקבלת גוון מיוחד באינטרנט, גוון שאינו קיים במדיות אחרות, ואפילו לא בשיחה בעל פה או בחברות בקהילה.

שנית, רשת האינטרנט מובילה לכך שהמונופול על הידע מופקע מידי המומחים בדבר, והוא הופך לנחלת הכלל. הדבר נכון בכל תחומי הידע, וכשם שכל חולה ההולך לרופא מצטייד בידע שרכש ברשת האינטרנט, ניתן לעשות את אותו הדבר בידע ההלכתי, בעמדות השונות הקיימות בתחום זה ובהשוואתם של פסקי הלכה. העמדה האישית בשאלה האם טוב הדבר או רע אינה רלוונטית לעצם האפשרות הזו. אולם הדבר אינו מפחית את מעמדו של פוסק ההלכה, אלא ממיר אותו מיודע ספר ומקורות רבים למי ששיקול דעתו התורני, לאור עומק הבנתו בתורה ולאור מסורת הפסיקה בישראל – הם המעמידים אותו במקום הראוי לפוסק הלכה. אולם אליה וקוץ בה – גם אלה עומדים לביקורת ציבורית מתמדת, ופוסק ההלכה אינו פועל ברשת כמצווה וכפוקד, אלא כמי שטיב נימוקיו ועצמת שיקול דעתו הם המעצימים את פסקיו, והדבר משפיע השפעה ניכרת על טיב הטיעונים ועל המסקנות הסופיות שלהם.

למעלה מכך, החלקים הנקיים של רשת האינטרנט מהווים גם בית מדרש משמעותי. באומרי “נקיים” איני מתכוון רק לנושאים הפורנוגרפיים, אלא גם נקיים מהאלימות המילולית הנוראה שבטוקבקים, ומההשתלחות המלבינה פנים ללא גבול שהרשת מאפשרת בשל האנונימיות שלה. בית המדרש שהרשת מאפשר הוא תגובה לפסקיו של הרב, שאלות המשך (ממש בנוסח שו”ת הגאונים, אם כי כמובן בפערים עצומים של עומק), דיון, צורך להבהיר ולחדד וכדומה. מאידך גיסא, החלקים של הרשת שאינם נקיים מאלימות, שטחיות וציטוטים צהובים מהווים איום גדול על עצמתה של ההלכה, בעיקר במקומות שעוסקים בהם בשאלות מורכבות, שבהם ציטוט השורה התחתונה בלבד הוא במקרה הטוב עיוות, ובמקרה הרע יותר פשע. ישנם שועלים קטנים מחבלים כרמים התרים אחר הסנסציה ואחר הכותרות מושכות הקהל (והפרסומות), ומביאים בכך לידי הפיכת דברי תורה לפלסתר. עובדה זו הביאה רבים להסתייג מעצם הדיון ההלכתי ברשת האינטרנט, והביאה רבים אחרים למסקנה אחרת: בשל העובדה שלא ניתן למנוע את הסוג הזה של הדיון, על פוסק ההלכה לצפות כמה מהלכים מראש, ובכך לגרום שלא יתאפשר לצטט את דבריו בצורה מעוותת. לא זו בלבד, אלא שיש צורך להרגיל את הציבור לפנות ולקרוא את הדברים במקור, ולא לראות באמצעי התקשורת גורם אמין שמטרתו אכן היא בירור העניין עצמו. סכנה נוספת היא סכנת הפחד של הרב מלומר את דעתו, בשל העובדה שהיא חשופה ושקופה, ועומדת לביקורת נוקבת גם על ידי עמי ארצות.

ההלכה מחויבת אפוא להיות מובנת יותר, קבילה יותר, עומדת למבחן שהציב הרמב”ם “רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה”; עליה להיות “עגולה” יותר, שכן התשובה אינה נכתבת לאדם אחד בלבד, אלא היא מפורסמת ברבים, ונגישה לכולם; עליה לשקול יותר שיקולים חינוכיים וציבוריים מאשר פסקים הנכתבים בחדרי חדרים. מעבר לכך, כל רב הפוסק באינטרנט נגמל מהאשליה שהוא הקובע האם ההלכה תישמר או חס וחלילה תופר. הוא נעשה מודע לכך שקיום ההלכה תלוי בסופו של דבר בציבור הנאמן לה, מפני שההלכה מתקיימת בחדרי החדרים של השואלים. בשל כך, הוא יודע שהדימוי אינו של מפקד ופקוד או של שופט ואלה הבאים לפניו, כי אם של כהן הנמצא בתוך הציבור עצמו, ומנסה לרומם את נפש הציבור ואת דבקותו בדבר ה’. חשוב להדגיש כי אין מדובר בנטייה לקולא דווקא או לחומרא דווקא; ההשפעות האלה הן לשני הכיוונים, ובשל כך קיימת חשיבות עליונה שהרב הפוסק באינטרנט יצפה כמה צעדים קדימה, וישקלל גם את ההתפתחויות האפשריות בתוך עולם הפסיקה שלו.

כאמור, אין מדובר חס ושלום בשינוי טוטאלי של דרכי ההלכה ופסיקתה בעולמנו, אלא בכיוונים נוספים שיש להם השפעה מרובה. מאידך גיסא, בשל העובדה שפסקים אינטרנטיים אינם מצוטטים לרוב בדברי הפוסקים הבאים, תהיה לפסקים אלה השפעה מועטת על ההלכה הכתובה שלעתיד. בשל כך הולך ונוצר פער בין המנהג הנוהג בפועל ובין הכתוב בשו”תים המודפסים, והדבר יחולל בעתיד צורך לקרב את שני העצים אחד אל אחד.

***