ערב מתן תורה זוכה עם ישראל להגדרה מופלאה: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים". אך מה טיבה של סגולה זו? ומה ייעודה?
רש"י בפירושו לתורה כותב: "'סגולה' – אוצר חביב, כמו (קהלת ב', ח') 'וסגולת מלכים'; כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר האומות...".
אלא שהנימוק שבפי ה' יתברך לבחירה בעם סגולה – "כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" – נראה לכאורה מוזר משהו. הן אדרבה, אם לה' הארץ ומלואה, וכל הבריות והאומות מעשה ידיו, מדוע עליו לבחור כלל בעם סגולה?
לנקודה זו נדרש רש"י בהמשך דבריו, ותשובתו נחרצת ובוטה:
ולא תאמרו: אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חיבתכם ניכרת? "כי לי כל הארץ" – והם בעיני ולפני לכלום.
לעומת רש"י, מציע ספורנו פירוש אחר בתכלית:
'והייתם לי סגולה מכל האומות' – אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי... כאמרם ז"ל: 'חביב אדם שנברא בצלם', מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכולם... כי תהיו 'ממלכת כהנים' להבין ולהורות לכל המין האנושי, לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, כאמרו 'ואתם כהני ה' תִּקָּרֵאוּ', וכאמרו: 'כי מציון תצא תורה'.
לדברי ספורנו, נועדה אפוא לעם ישראל, דווקא כ"עם סגולה", שליחות נכבדה להיות "לְאוֹר גּוֹיִם" (ישעיהו מ"ט, ו'), והנימוק "כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" לא בא להבליט את הניגוד בין ישראל לבין העמים, אלא אדרבה, להדגיש כי בשל האחריות של הקב"ה לכל יושבי תבל, הוטלה על "הסגל הנבחר" המשימה להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" לעולם כולו.
דומה שמבעד לפירושים המנוגדים של רש"י וספורנו מציצה דמות דיוקנם השונה, איש איש על רקע זמנו ותקופתו.
רש"י – איש ימי הביניים, שהיה עֵד לרשעת הגויים וחווה בערוב ימיו את בלהות מסע הצלב, בא חשבון נוקב עם עולם הגויים ולפיכך נוקט הוא בלשון בוטה: "והם בעיני ולפני כלום". ואילו ספורנו, בן איטליה של תקופת הרנסנס, מבקש לראות את הטוב והיפה שבכל המין האנושי, ולהבליט את השליחות שנועדה לישראל לרומם את אומות העולם.
האמת חייבת להיאמר: פירושו של ספורנו קרוב יותר לפשוטו של מקרא משני טעמים:
הטעם האחד נוגע להקשר המקראי הרחב, המלמד כי לישראל אכן נועד תפקיד להיות "אור לגויים", החל מברכת ה' לאברהם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", וכלה באחרית הימים שבהם מתרוננת הבשורה: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה".
הטעם השני נעוץ בעצם הביטוי "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים". לפי רש"י המפרש "כהנים=שרים", לא ברור למי יהיו ישראל שרים וכהנים, אם אין אומות העולם חשובות לכלום, ואילו לדעת ספורנו מקביל הביטוי "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" – המלמד על תפקידו של עם ישראל להורות דרך לאומות העולם – לתפקיד הכהנים להורות תורה בתוך עם ישראל, כדברי משה בברכתו לשבט לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ג, י').
פירושו של ספורנו, המכוון כאמור לפשוטו של מקרא, תובע מעִמנו להפנים את ההכרה, כי דווקא בשל היותנו "עם סגולה" עלינו לגלות אכפתיות למצבן של אומות העולם, ולמצבו של כל אדם 'באשר הוא שם', ולא לפטור את עצמנו מאחריות.
אך עדיין עלינו לשים לב לשתי נקודות יסוד:
הנקודה האחת: הדרך להיות "אור לגויים" אינה דרך 'מיסיונרית' המחייבת להתרוצץ ברחבי העולם ולהשפיע את טובותינו על כולם, אלא דרך ה"סגולה" העצורה והמופנמת התובעת לבנות בניין לאומי של "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" אשר תהיה מוקד משיכה לאומות העולם, כדברי הנביא (ישעיהו ב', ג'): "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב". לא אנחנו נרוץ אליהם, אלא הם ילכו ויבואו אלינו.
והנקודה השנייה: גם לאחר השליחות הגדולה לאומות העולם נותרה עדיין "נקודה סגולית" המודגשת בהקבלה הניגודית שבין "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" לבין "גוֹי קָדוֹשׁ".
גם לאחר שיקיים עם ישראל את ייעודו: "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם" (משלי ה', ט"ז). עדיין תישמר בו נקודה סגולית של עם קדוש הדבק באלוהיו באהבה עמוקה המיוחדת לו כ"גוֹי קָדוֹשׁ" ולו בלבד, כדברי המשך הכתוב במשלי:"יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" (שם, י"ז).
אפשר שבנקודה נעלמה זו נוגע רש"י בפירושו למילה "סגולה", ובכך מבקש הוא להדגיש כי גם אחרי שיפוצו מעיינותיה חוצה, בשער בת רבים, עדיין תמתין לאומה חופת דודים שאין בה חלק לזרים וכל כולה מיוחד לכנסת ישראל ולה' יתברך: "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" (שיר השירים א', ד').
[מתוך וזאת ליהודה 1 – למאמרים נוספים מהגיליון לחצו כאן]
