אחת השאלות העולות ממגילת אסתר היא – מה עניינו של פרק א. פרק א מספר לנו את סיפורי המשתאות וההוללות של אחשוורוש, ובמרכזם את המעשה המוזר עם ושתי, המסרבת לבוא אל המלך ומודחת ממקומה. לאחר מכן מסופר על הספרים המגוחכים, הקפריזיים, שיצאו בעקבות האירוע. בעקבות אישה אחת, המלכה, שאינה מוכנה לבוא אל המלך – יצאו ספרים מופרכים "להיות כל איש שֹׂרר בביתו ומדבר כלשון עמו" (א, כב).
בכל הדורות ניסו למצוא איזושהי משמעות, איזשהו הסבר להבאת הסיפור הזה במלואו. גם אם נקבל את דעת חז"ל שהקב"ה מקדים תרופה למכה ולכן חשוב לספר את סיפור המלכתה של אסתר, מספיק היה לומר שהייתה מלכה שהודחה, או שמתה, ואסתר נקראת אל המלך במקומה ובזה מקדימה תרופה למכה. ואפילו אם המגילה רוצה לספר על היהודים שנהנו מסעודתו של אותו רשע, מספיק משפט אחד כדי לומר זאת. עדיין כל פירוט הסיפור עם ושתי ועם הספרים נשמע מוזר וחסר פשר.
אבל כשמסתכלים בראייה שניה, נראה שושתי היא הגיבורה הסמויה של המגילה, והיא משקפת מסר פמיניסטי חשוב שעולה מן הסיפור.
רבים דיברו על כך שמגילת אסתר במבט הראשון היא מאוד שוביניסטית – וזה דבר שאין צורך להרחיב עליו את הדיבור – אך בהמשך מתחולל בה איזה מהפך מגדרי. בחלק הראשון מרדכי מצווה על אסתר, "ואת מאמר מרדכי אסתר עשה" (ב, כ), ובשלב מסוים, מסוף פרק ד ואילך, היא מצווה אותו: "ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי. לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי. ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר" (ד, טו–יז).
לא בכדי קרויה המגילה על שמה של אסתר. היא הגיבורה הגדולה שעושה מהפך, שבעצם מבינה שכל ההסתוות הזו, הצנעת הזהות היהודית, ההתבוללות בתוך המשטר הפרסי – לא תעבוד, ולכן אם לא נעשה את המעשה היהודי של צום, לא יתחולל המהפך. ואז, במעשה אמיץ, היא באה אל המלך שלא כדת, ויחד עם זה מבקשת להתפלל. לכן המגילה נקראת על שמה.
מכאן ואילך היא כבר אינה כנועה כלפי מרדכי. אם בתחילת המגילה מרדכי מצווה עליה ולאחר מכן היא עליו, הרב פרופ' יוני גרוסמן עמד על נקודת האיזון שנוצרת לקראת סוף הסיפור, כששניהם כותבים יחד את הספרים.
אבל אני חושב שבפרק א יש משהו אחר. מתגלה לנו גיבורה חדשה של המגילה, גיבורה סמויה – ושתי. הרי מה קורה שם במסיבה הזו? שני המשתאות הנפרדים, לגברים ולנשים, לא נעשו מרוב צניעות. כבר כתב פלוטרכוס, ההיסטוריון היווני, שמלכי פרס יושבים במסיבותיהם עם הפילגשים והמחוללות שלהם, והנשים החשובות יושבות במסיבה נפרדת, שבה הן מוגנות ואינן לוקחות חלק בהוללות. ואז באמצע המשתה, כשאחשוורוש רוצה שושתי תבוא למסיבת הגברים "בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא" (א, יא) – הפירוש של חז"ל שהכוונה היא "בכתר מלכות" בלבד, כלומר בעירום, נראה הולם מאוד את הפשט. ברור שהוא רוצה להראות להם מי באמת יפה בתוך כל מסיבת ההוללות שלהם. ולכן הסירוב שלה הוא סירוב אמיץ מאין כדוגמתו.
גרוסמן עמד על כמה נקודות שבהן מעוצב סיפור המיאון של ושתי לאור סיפורו של יוסף הממאן לאשת פוטיפר. בשניהם יש אדם שבשביל ערכים מוכן לסכן את עצמו בצורה מודעת. ושתי יודעת בדיוק מול מי היא עומדת, ואינה מוכנה לעשות כדבר המלך.
המעשה של ושתי מהווה השראה לכל המגילה. הוא זה שנותן למרדכי את האומץ לעמוד, ולא לכרוע ולא להשתחוות להמן. ויותר מזה, כשמרדכי בא לאסתר ואומר לה "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים" (ד, יג) מה בעצם הוא אומר לה? הוא מזכיר לה שהיֹה הייתה אחת, ושתי, שבשביל הכבוד העצמי שלה הייתה מוכנה לסכן את עצמה, ולא לבוא אל המלך כשהוא קרא לה. באותו אופן מצופה ממך לבוא אל המלך כשהוא לא קורא לך, בשביל משהו גדול יותר – לא רק בשביל עצמך אלא בשביל כל עם ישראל. באיזשהו מקום, זה מה שמדבר לאסתר, מה שמניע אותה לפעולה, לתפוס פיקוד ולצוות על מרדכי.
כשאסתר מוכנה לקחת ולעשות את המעשה הנכון, לצאת ולקחת יוזמה, היא הופכת מ'אסתר א' ל'אסתר ב', מאסתר הכנועה של תחילת המגילה לאסתר היוזמת של סוף המגילה, כפי שכתבה רבקה לוביץ. המהפך הזה מאפשר גם את המהפך הלאומי שהיהודים יכולים לעשות בשונאיהם: "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם" (ט, א).
כפי שכתבה יפה פרופ' חנה קהת, המהפך המגדרי שמתבטא במגילה כרוך גם במאבק הלאומי. גרוסמן הראה את ההשוואה שהמגילה עושה בין הספרים המגוחכים של ממוכן והמן, בין "להיות כל איש שֹׂרר בביתו" ו"להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים". ההשוואה מראה שהמקבילה של היהודים זה הנשים. חז"ל עמדו על כך כשזיהו את ממוכן עם המן: אותו אחד שמשפיל את הנשים הוא זה שרוצה בעצם להרוג את היהודים.
ושתי היא גיבורה סמויה שכל השנים לא הבחנו בה, לא ראינו אותה, ובעצם היא מהווה את ההשראה לסיפור המגילה כולו. האומץ שלה הוא ההשראה גם למעשה של מרדכי שאינו כורע ומשתחווה, אבל בעיקר למעשה של אסתר לבוא ולהציל את עמה, מתוך לקיחת הגורל בידיה. יש פה מהפך שהוא גם מהפך מגדרי, יחד עם המהפך הלאומי. שניהם כרוכים זה בזה ואומרים לנו שבתוך המגילה הכה שוביניסטית הזאת מצוי מסר פמיניסטי מאוד חד ומאוד מובהק. נדמה לי שהפירוש הזה, שבעיני הוא ממש פשט, הוא מן הפשטות שמתחדשים ויכולים להתחדש רק בזמננו, אלפי שנים אחרי.
- הדברים נכתבו ונערכו מתוך דברים שבע"פ.
