וגדול מנראה הלא-נראה
ומופלא מיש סוד האין
פקדני נא, אלי, ואראה
מה ישכון מאחורי גבול עין”
(יוכבד בת מרים)

בעבור רבים מפוסקי ההלכה מהווים האינטרנט והרשתות החברתיות תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. מקריאת שו”תים סביב הנושא, נדמה כי השיח התורני סביב השימוש באינטרנט מבקש לעסוק אך ורק בסכנה הגלומה בנגישות לתכנים בעלי אופי אלים או מיני. הדיון של חלקים מהחברה הדתית בנושא מתנהל באופן כה שטחי, שהשאלה המשמעותית ביותר בעבור רבים היא האם להתיר את השימוש באינטרנט “רימון” או “אתרוג”, ואלו אתרים עומדים בדרישות הכשרות המחמירות.

רבים מצביעים על התכנים השליליים שניתן למצוא באינטרנט, בעודם מתעלמים מהכלים החברתיים והרוחניים העוצמתיים שהוא עשוי לספק. במקום קביעה ערכית כי “לית אתר פנוי מיניה”, שלפיה אין מקום ללא אלוקות, בכל הנוגע לאינטרנט מבקשים הם לדבוק רק ברישא – “לית אתר”.

עם התפתחות המחשבים ורשת האינטרנט קיבלו גורמים רבים בחברה פנים חדשות, ובהם התקשורת, הכלכלה, החינוך והבידור. האינטרנט מאפשר להעצים את היכולת האנושית, נותן נגישות למידע בלתי מוגבל ומאפשר לתקשר עם אנשים בכל זמן ובכל מקום. האינטרנט, כפי שהוא מוכר לנו כיום, מאפשר לאנשים לקחת חלק בעולם המשתנה ללא הרף, שבו גם הקהילה היהודית, פסיקת ההלכה ובית המדרש מושפעים מהגישה לטכנולוגיות מתפתחות.

במרוצת השנים, הולכים העולם המוחשי והעולם הדיגיטלי ומתמזגים זה בזה, וככל שיותר אנשים מתחברים לרשת כך זוכה היא לחשיבות הולכת וגוברת בכל תחומי החיים. כדי להבין את צרכי הדור ולעסוק בהם במסגרת היצירה התורנית יש להבין את המתרחש במרחב המקוון. עם זאת, אין להסתפק במבט מבחוץ על “תופעת” האינטרנט. התרבות הדיגיטלית הינה עובדה מוגמרת והיא נקבעת על ידי השימוש שבני אדם בוחרים לעשות בטכנולוגיה.

בשנים האחרונות הפך האינטרנט מרשת של אתרים לרשת של אנשים (המכונה “WEB 2.0”), והרשתות החברתיות פיתחו את היכולת לשלוט במרחב החברתי שבתוכו אנו מתנהלים. היכולת ליצור, לעבד ולהפיץ מידע מובילה מהפכה של פתיחות רעיונית ומחשבתית, שבה שותפים כולם לעיצוב אותו מרחב מקוון. האחריות למימוש דברי הראי”ה קוק כי “הישן יתחדש והחדש יתקדש” מצויה בידי כל אחד ואחת מאיתנו.

כדי להוות גורם משפיע מוכרחים להעמיק את השיח. בזמן שהעולם מתעצב מחדש לאור פלאי הטכנולוגיה, מסרבים גורמים רבים בחברה הדתית להכיר בכך שהאינטרנט אינו הולך להיעלם מחיינו, ושהשימוש בו רק הופך לחיוני יותר ויותר בכל הנוגע לעיצוב המרקם החברתי. מרבית השאלות נובעות בעיקר מחשש. האם האינטרנט הוא “טוב” או “רע”? האם יש להגביל את השימוש ברשתות חברתיות? האם הפייסבוק גורם לנזק או לתועלת?

הגיע העת לשנות את השאלות. במקום “האם?” עלינו לשאול “כיצד?”.

בתי מדרש מקוונים צומחים ברשתות החברתיות ומשלבים לומדים מכל הגוונים. במסגרת בית מדרש אלו עלינו לשאול כיצד נממש את חזונו של רבי אלעזר בן עזריה, שעלה לנשיאות וסילק את שומר הפתח של בית המדרש כדי לתת לכל התלמידים להיכנס, ובכך שינה את אופי לימוד התורה לדורות; בעניין ייצוב התודעה המשפטית והציבורית סביב היחסים שבין אדם לחברו, ובכל הקשור לפרטיות ולאנונימיות ברשת, עלינו לשאול כיצד מיישמים את דברי רבי עקיבא, שמצווה את בנו רבי יהושע - “בני, אל תיכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבריך”; במהלך קריאה היפרטקסטואלית באינטרנט, המדלגת בין קישוריות המובילות למקורות מידע של דוברים שונים, עלינו לשאול כיצד ממנפים בעזרת הטכנולוגיה את השיח התלמודי, המבוסס אף הוא על ניווט בין דוברים רבים ממבחר מקומות ותקופות.

כאשר אנו מתחברים למרחב המקוון ועוסקים בו לא מעט בחיפוש, יש לשאול מה המהות של דור המצוי בתנועה מתמדת של איתור תשובות לשאלותיו ומפגש עם עולמות שונים ומרוחקים. עלינו לבחון כיצד ניתן למצוא בפעולת החיפוש השגרתית שאנו מבצעים ברשת את עולמות הרוח של ההגות היהודית העוסקת במשמעות של “חיבור”, “מפגש” ו”חיפוש”.

הרשתות החברתיות הן “כיכר העיר” החדשה, ובהן יכולים נביאי זמנינו לשחרר לעולם זעקה הקוראת למוסר ולצדק. הרשת אינה רק טכנולוגיה גרידא, אלא היא מהווה פלטפורמה דינמית עם פוטנציאל לשיח חברתי פורה ושיתופי פעולה חובקי עולם, שלא היו אפשריים בעבר. כאשר שני יהודים צעירים יוצרים מנוע חיפוש שכורך יחד את מאגרי הידע האנושיים ומאפשר להשפיע ולעצב את התודעה העולמית בכללותה, הדרך למימוש דברי הנביא ישעיהו על “אור לגויים” נצבעת פתאום בגוונים נוספים.

הפייסבוק הפך למקום שבו אנו נפגשים ומתקשרים זה עם זה באופן בלתי אמצעי, בחוויה בלתי פוסקת של שיח. מול מהפכת טכנולוגיית המידע עלינו לעמוד בפליאה ובסקרנות, מתוך הפנמת משמעותה החברתית והרוחנית ומתוך הודאה לקב”ה על הניסים והנפלאות אשר חולל.

נכון, הרשת מלאה גם בתהומות ובאתגרים, אך דווקא משום כך עלינו לפתוח את חלונות בית המדרש ולהושיט יד לכלל עם ישראל ולעולם כולו. עם ידיים מונחות על המקלדת ועיניים מביטות בצהר שנקרא “מסך”, נוכל להיות שותפים מובילים בבניית המרחב הציבורי החדש.

הערת מערכת: המחבר מדגיש בצדק את הפוטנציאל החיובי הטמון ברשת ל”שיתופי פעולה חובקי עולם”. הוא מודע גם לכך שיש בה “תהומות ואתגרים”, אך הוא מציע להשתמש בה כדי לבנות בית מדרש ציבורי חדש. נדמה שהוא מתעלם מהמגבלות המובְנות של ההתקשרות האינטרנטית, ובמיוחד הוא איננו עומד על הבעייתיות של ההקשרים הבינאישיים שנוצרים על ידה. חוקרים הראו שפעילות דרך הרשת אינה יכולה להוות תחליף אמתי לקשר של פנים אל פנים. כפי שהעלה הפסיכולוג וחוקר המח ג’ון קצ’יופו (Caccioppo), המתמחה בתופעת הבדידות, מי שעושה שימוש בפייסבוק כדי להגביר את המפגשים הישירים שלו עם אחרים ימצא בכך תועלת, אך הרשת החברתית מגבירה את הבדידות אצל מי שהיא מהווה בעבורו תחליף ל”דבר האמיתי”. יתכן שגם בשיח של תורה, אסור שבית המדרש האינטרנטי יהיה תחליף לחברותא בשר ודם. כמובן, ניתן להפיק ממנה תועלת רבה, אך יש להיזהר מאיבוד המגע הישיר, המפגיש את האדם עם זולתו מפגש טוטאלי ולא זה המתווך באמצעות המקלדת (ואפילו אם מצלמת הרשת נוכחת אף היא).

***