אבא, אתה הרי יודע שכחלק מהתפקיד שלי אני עסוק בלהספיד, זהו דרכו של עולם... אך כמה קשה לי, אבא, לעמוד ולהספיד אותך. דבר אחד ברור לי שאותו היית מצווה עלי – לפתוח בדבר תורה. אז כך אכן אעשה.
אחת הפרשות האחרונות שלמדנו ביחד לאחרונה, אבא, היתה פרשת שמות אותה קראתי בפניך (עם רש"י ועם לפשוטו של רש"י) כשאתה כבר התקשית לקרוא, אך האזנת רוב קשב והשתתפת בהערותיך המחכימות. שם למדנו: "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוקים חורבה. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. ויאמר משה אסורה נא מראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה? וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני" וגו'. חז"ל והפרשנים הציעו דרכים שונות להבנת המשמעות של מראה הסנה עצמו, האם הוא מסמל את עם ישראל שהמצרים וכל שאר שונאי ישראל לעולם לא יוכלו לכלותו, או שמא הוא מייצג את שעבוד מצרים עצמו וכן על זה הדרך. ראיתי שחנן פורת הציע הצעה לכאורה מקורית משלו, אך נסמכת על ירמיהו הנביא עצמו. לטענתו, הסנה מסמל את דמותו של משה עצמו והאש היא השכינה או דבר ה' – השליחות הבוערת בתוכו. כפי שירמיהו הנביא מדמה את דבר ה' (ירמיה כ') "והיה בליבי כאש בוערת בעצמותי ונלאיתי כלכל לו אוכל".
כלפי מה אמורים הדברים? אבא, היו בך תכונות ומעלות כל כך רבות ומגוונות, שילובים כל כך מיוחדים הנראים לעיתים סותרים, שאנחנו שואלים את עצמינו מהו המקור האחד לכל אותן תכונות הנראות לעיתים מנוגדות זו לזו. מצד אחד, בראש ובראשונה היית איש רוח, איש ספר, תלמיד חכם מובהק כפשוטו, מחבר ספרים חשובים הנלמדים ע"י אלפי יהודים בארץ ומחוצה לה. אציין רק את החשובים שבהם: "לפשוטו של רש"י" על חמישה חומשי תורה ו"אוצר טעמי המנהגים", שלעיתים אדם תוהה כיצד כתב אותם אדם אחד שאין תורתו אומנותו – אם תרצו תאמרו בעל הבית! היית איש שהתורה היא מרכז חייו, החיות הפנימית שלו, את זאת ראינו בשקידתך בתורה במהלך כל החיים, אך אולי באופן הבולט ביותר בעת האחרונה כששכבת על ערש דווי וראינו ממש כיצד כל דבר של תורה מחיה אותך פשוטו כמשמעו, ולנגד עיננו חזינו את התגשמות דברי הפסוק: "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי".
אך מצד שני, היית גם איש מעשה, ביצועיסט יוצא מן הכלל. איש שעומס על עצמו משימות ומבצע אותן עד הפרט הקטן ביותר, בחריצות, ביעילות, ובחתירה מתמדת למטרה, והדבר היה נכון בדברים קטנים כגדולים. בין אם זהו מעשה חסד ליתום ואלמנה חסרי בית, ובין אם זה הניסיון לעצור את הנסיגה מגוש קטיף. כפי שאמרת לא פעם לחגית ולשרהל'ה (לי לא אמרת, כנראה ידעת שזה לא יעזור...) "אם את לוקחת על עצמך משימה, כל ערב לפני שאת הולכת לישון תשאלי את עצמך מה עשיתי היום לקידומה של אותה משימה". היית איש מעשה בעבודתך בבנק, היית איש מעשה בצרכי ציבור רבים שעמסת על כתפיך, היית איש מעשה במשימות של גמ"ח, הבאת שלום בין אנשים, וגם במשימות משפחתיות פשוטות שביצעת תמיד במסירות ובדייקנות.
נראה שאחרי שנים כה רבות בקהילת "מקור חיים" דבקה בך לא מעט מהייקיות, על היחס הרציני שלה לפרטי פרטים, ועל הכבוד שהיא רוחשת לשימור מסורת מנהגים עתיקה. אך מאידך גיסא הייתה בך גם פנימיות חסידית עם הלחלוחית החריפה, וחוש ההומור הייחודי אותם ינקת מהשורשים הגוּראיים שלך (שהרי אביך, סבא אליעזר, חסיד גור היה). ועוד סוג של ניגודיות לכאורה, המעשיות האופטימית, הרוח הטובה שהשרית סביבך ביחסך הנעים והלא שיפוטי לכל אדם, לא סתרה בכהוא זה את הדרישות המחמירות שדרשת מעצמך. פשוט, לא ידעת ביטול זמן מהו. אבא, כמה חבל שלא הורשת לי משהו מתכונה זו.
מהו המקור האחד לכל זה?
אבא נולד במינסק מזוביצק אשר בפולין לפני 89 שנה למשפחה של חסידי גור, סבי ר' אליעזר גלברד וסבתי ברוריה ע"ה ובגיל 5 עלה לארץ עם הוריו. בארץ למד בישיבות "עץ חיים", כפר חסידים וחברון, ואז פנה להתגייס להגנה וללימודי משפטים באוניברסיטה העברית. אבא השתתף במלחמת העצמאות וההגנה על גוש עציון הנצור ונטל חלק בשיירת נבי דניאל ההירואית. אבא, היית גאה כ"כ בכך שהיה לך זכות לקחת חלק פעיל בנס הגלוי של תקומת המדינה. לאחר הנישואים עם אמא תיבדל"א ולידתה של חגית, יצאתם לשליחות חינוכית לדרום אמריקה, שליחות שהתארכה שלא בבחירתכם לכ-10 שנים. שם פעלת גדולות בחינוך יהודי ובחיים הציבוריים של הקהילה היהודית באורוגוואי ובסן פאולו ברזיל. עד היום אני שומע ממרחק של למעלה מ50 שנה רשמים של אנשים מכישורי ההוראה והנאום של אבא ועל ההשפעה שהייתה לו כאיש צעיר על חייהם. כששבתם לארץ בשנת תשכ"ד 1964, התיישבתם בפ"ת והשתלבת בעבודות הבנקאות. הפכת לכאורה מאיש ציבור ומנהיג, לבעל בית רגיל מן המניין. אך לא! העבודה בבנק הייתה מקור הפרנסה, אך מרכז החיים באמת היה במקום אחר. אני זוכר כילד את התמונה של אבא בחדר הקטן, חדר הלימוד שלו, בשעות לילה מאוחרות ובשעות הבוקר המוקדמות לפני היציאה לעבודה יושב ולומד תורה ועוסק ברש"י, אהבת חייו. אך כל זה לא נשאר בחדר הקטן בלבד, זה היה חלק ממשי ובלתי נפרד מחיינו. כילדים גדלנו עם השאלה הנצחית שעלתה שוב ושוב על שולחן השבת שלנו: "מה קשה לרש"י". אבא, מה רצית מ"ארמי אובד אבי" בכ"כ הרבה שבתות? את זאת גם היום אני לא ממש מבין, אבל אני בהחלט מבין איך השרשת בנו והזרקת למחזור הדם שלנו את הקשר החם והאהבה שלך לתורת חיים.
אכן, תורת חיים! כי התורה לא ניתקה אותך מחיי משפחה רגילים. בנית עם אמא המקסימה שלנו שתיבדל"א בית חם ונעים, מלא ותוסס, אנחנו זוכרים בגעגוע את הטיולים המשפחתיים בכל רחבי הארץ שאמא יזמה ואתה נכנעת לה באהבה, במכונית הדה-קה-ווה הקטנה, את המוכנות שלך לנסוע עד קצה הארץ כדי להביא למישהו מאיתנו הילדים ואחר כך הנכדים או הנכדות משהו שהוא זקוק לו באותה שעה. את ההתגייסות המיידית שלך לכל משימה גם אם באופן טבעי הוציאה אותך מהחדר הקטן שכה אהבת. החדר הקטן הזה, חדר הספרים שהיו כל עולמך בו השבת אמש את נשמתך הטהורה לבורא עולם.
אנחנו זוכרים עוד כילדים, כיצד אתה ואמא פתחתם את ביתנו לרווחה לאנשים שנזקקו לכך. עוד בברזיל הייתם מעין בית לאותו יוסף איש תמהוני שמצאת, אבא, שוכב חסר כל על ספסלי בית הכנסת. מעשי החסד הרבים שעשית ביחד עם אמא תיבדל"א הם ברובם נסתרים וכך ראוי שיהיו, אך אני יכול להעיד שגם בימים האחרונים של מחלתך הקשה, עדיין היית מעורב ממש בעצה ובמזימה למעשה של חסד ועזרה.
היית חבר פעיל ומוערך בקהילת "מקור חיים" בה גדלתי גם אני כילד. (זכית גם בתואר המכובד של "חובר" בקהילה.) שיעוריך היו תמיד רהוטים, מרחיבי דעת ומגוונים ועל כן גם אהודים ואהובים כ"כ. (אפילו אצלנו בלביא שמעתי מחברה שאמרה לי שהשיעורים שלך הם השיעורים הטובים ביותר ששמעה אי פעם. ולא נעלבתי...) דבר התורה הקבוע שלך מזה עשרות שנים בפתיחתו של המקורון, איך הקפדת בו! לא היית מוותר על קוצו של יוד בחתירה שלך להגיע לאותו שילוב מיוחד של תוכן רציני, מהימן ורלוונטי בשפה ברורה, בהירה ומובנת לכל. גם במקורון האחרון של חודש טבת כשהמחלה והכאבים שעימה כבר היו קשים מאוד, התעקשת כדרכך שלא לוותר לעצמך ולכתוב את המאמר. אתה דיברת ואני כתבתי, לעיתים ניסחנו ביחד רעיון זה או אחר. ובשעות אלו של לימוד וכתיבה אתה קרנת משמחה ולא היה מכאוב ולא הייתה מחלה.
מהו אם כן המקור, מקור החיים, לכל שילוב התכונות המופלא הזה שהיה בך אבא? מניין שאבת את הכוח הזה לומר תמיד "הנני" לכל משימה שנראתה לך ראויה, קטנה כגדולה ולהתמיד בה בנחישות ובעוצמה?
כאן אולי נשוב לתמונה שהעמיד הקב"ה בפני משה: "סנה בוער באש והסנה איננו אוכל". בערה בך אבא, אש קודש פנימית של עבודת ה', של מסירות לתורה, לעם ישראל ולארץ ישראל אותה הזכרת כמה פעמים לאחרונה מתוך הדמדומים. אותה אש פנימית שינקת מהמקורות החסידיים שלך בגור, שלכאורה התרחקת מהם באופן חיצוני, אותה אש בערה בך פנימה. המשמעת העצמית והתובענות הגוראית אשר מקורה הראשון בדרישת האמת הקוצקאית, פגשה אצלך את המשמעת הייקית שאימצת בהמשך חייך והם שהבעירו בתוכך את אותה בעירה פנימית שהייתה מסותרת אצלך.
"מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב". על פסוק זה אומר ה"שפת אמת" שההתפעמות וההתלהבות בעבודת ה' יפה כשהיא בנעלים, כלומר כשהיא נסתרת פנימה ונעולה בתוך משמעת ומסגרת, בצניעות נעלמת מעין כל רואה. מבחוץ אתה רואה מהוגנות ומשמעת עצמית ייקית, אך בלב פנימה בוערת אש חסידית קוצקאית.
בעת המחלה, ראינו בגלוי את מה שהיה לכאורה נסתר בזמנים רגילים. בשעות של ייסורים וכאב עיקר חפצך היה בתורה ובתפילה. לעולם לא אשכח כיצד במוצ"ש האחרון כשכבר תִקשרת עִמנו בסימני ידיים ובלחישה, הבחנתי ב-3 לפנות בוקר שאתה ער, וסיפרתי לך על הנינה החדשה שנולדה לך במזל טוב הלילה. חייכת וסימנת לי להתקין את הכיפה לראשך ואז בלחישה קלושה ברכת ברכת הטוב והמיטיב. ראיתי שאתה מסמן לי בידך עוד משהו, אז שאלתי "קריאת שמע"? ואתה החווית בידך כן! נלהב, אז קיבלנו ביחד עול מלכות שמיים באהבה.
ולפני סיום, אמא יקרה שלנו. כמה, כמה שאנחנו חייבים לך! קרוב ל-66 שנה חיית עם אבא, ולצדו, וביחד הצבתם בפנינו מודל של זוגיות עמוקה, אוהבת וגדושה בתורה ובמעשים טובים. אהבת התורה של שניכם – לעתים את היית גם החברותא שלו בלימוד תורה, ובביקורת על שיעורים ומאמרים – אהבת תורה זו הייתה גם אהבה שהעמיקה את החיבור ביניכם. הראיתם לנו כיצד הנתינה כלפי חוץ מעשירה את הבית פנימה. אילולי המסירות המדהימה שלך, ההחלטה האמיצה לטפל באבא בבית בכל תקופת המחלה, ובעיקר בחודשים המאתגרים האחרונים, הוא היה נפרד מעמנו כבר לפני זמן רב. בזכותך זכינו כולנו להיות עם אבא ולהמשיך להתבשם וללמוד ממנו עד היום.
אחיותיי היקרות חגית ושרהל'ה, המון תודה לכן. מנשה ושרהל'ה והבנות, אתם כשכנים של אבא ואמא מסייעים עוזרים ותומכים בהם כל השנים האחרונות בדרך כ"כ טבעית ויפה. תודה. חגית, שהמסירות יוצאת הדופן שלך לאבא ואמא מעמידה בפני כולנו סטנדרטים כ"כ גבוהים, באמת אין עלייך, תודה לך ולתלי שהולך עם כל השיגעונות המדהימים שלך (במחילה).
וגם בקשת סליחה מכן ומאבא ואמא תיבדל"א שלא תמיד הייתי שותף מספיק במצווה היקרה הזו של כיבוד הורים, שבחסדי ה' זכינו לה שנים כה רבות. וגם ברצוני להגיד תודה למיירה שטיפלה באבא בעדינות ובמסירות בחודשים האחרונים.
ולבסוף, אבא, סיפרת לי שלפני כמה שנים כשהיית מהלך בשכונת רחביה בירושלים פגש אותך פרופסור ייקה חשוב ופנה ואמר כך: "ר' שמואל, אני רוצה לומר לך שאני משוכנע בכך שכשתגיע שעתך להסתלק מן העולם, יבוא רש"י, בכבודו ובעצמו, שאת תורתו פתחת בפני כה רבים, לפתוח בפניך את שערי גן העדן".
ת.נ.צ.ב.ה.
