בפרשת בראשית אנו קוראים את סיפורו של קין, חטאו וענשו. הסיפור ידוע ואין צורך לחזור עליו כאן. וברצוני רק להדגיש נקודות מסוימות בתוכו ולבחון מחדש את הסיפור הידוע כל כך. אצטט כאן כמה פסוקים:
וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. (בראשית ד, י–יב)
הנה קללתו של קין. קין מתקלל קללה כפולה – האדמה לא תתן לו את כוחה, ועליו להיות נע ונד בארץ. קל לראות כי קללתו של קין דומה מאוד לקללתו של אדם הראשון, שנענש במילים הידועות "ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה... בזעת אפיך תאכל לחם" (ג, יז–יט). ובנוסף, הן גם אדם וחווה נענשו בגירוש – מגן העדן. למעשה, נקודות ההשוואה בין סיפור חטאם של אדם וחווה לסיפור חטא קין הן רבות מאוד. אמנה כאן כמה מהן: שניהם מוזהרים תחילה – גם קין מוזהר במילים "הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב...". ובהמשך אותו הפסוק – "לפתח חטאת רובץ ואילך תשוקתו ואתה תמשול בו" – מילים אלו הם העתק כמעט מדויק מקללתה של חוה – "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". שניהם נשאלים "איכה" – "אי הבל אחיך". שניהם מגורשים מקדם (ממזרח) לגן עדן, ועוד ועוד.
למרות השוואות אלו, סיפור קין שונה עד מאוד מסיפור חטא אדם, ומהווה ניגוד בולט אליו – בעוד סיפור חטא אדם וחווה נגמר בקללה ובהענשה, סיפורו של קין אינו מסתיים בכך:
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא. הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ. וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. (ד, יג–יז)
קין מגיב אל הקללה שנתקלל. האם הוא מתחרט? מתלונן? 'מקטר'? מערער? בכל אופן הוא מסרב להשלים עם עונשו. אכן, גם אלוקים עצמו מגיב לדבריו ומציע פתרון לטענותיו של קין. האם נתקבל ערעורו של קין? האם הצליח קין לשנות את רוע הגזירה, אף לאחר שנאמרה מפורשות מפי הגבורה? מעיון בפסוקים האחרונים בפרשה זו, נראה כי כן הדבר, וכי הגזירה לא נתקיימה. אינו דומה "נע ונד תהיה בארץ" ל"וישב בארץ נוד קדמת עדן". ואינה דומה קללת העמל והייסורים שנתקלל קין לפסוקים המתארים אותו עסוק בהקמת משפחה, הולדת ילדים, ואף בניית עיר שלמה. צרימה בולטת זו בין הקללה וביצועה לא נתעלמה גם מעיניהם של חז"ל בבראשית רבה ובויקרא רבה:
"ויצא קין" – מהיכן יצא? ר' יודן בשם ר' אייבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה. רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו. ר' הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר יצא שמח כמה דתימר (שמות ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח.
כיון שיצא פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך? אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. כיון ששמע אדם הראשון כך התחיל טופח על פניו אמר לו כל כך היא כוחה של תשובה ולא הייתי יודע! באותה שעה אמר אדם הראשון "מזמור שיר ליום השבת...". (ויקרא רבה פרשה י, ה; בראשית רבה פרשה כב, יג)
המדרש מדגיש כאן מאוד את יציאתו בלא כלום של קין, והאמוראים אף רואים בכך הערמה על ה' בכבודו ובעצמו. אך בנוסף לכך נתפס כאן קין כחוזר בתשובה – "עשיתי תשובה ונתפשרתי". ואולי אין התשובה עצמה, בקשת המחילה עצמה, אלא 'הערמה'. עומד לו אדם שביצע חטא מתועב, אדם שרצח את אחיו אף שהוזהר מרביצתו של היצר הרע לפתחו, ומתווכח עם אלוקיו! אף אם נראה בדבריו של קין תשובה כנה מלב שבור יש כאן הערמה ואף חוצפה לבקש הקלה בחומרת הדין.
המדרש שקראנו מבטא נקודה זו ביתר בהירות, ולשם ההדגשה אף מפגיש ישירות את סיפורו של קין עם סיפורו של אדם הראשון ויוזם פגישה בין השניים: "אמר לו אדם: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי". אדם מופתע מכוחה של התשובה.
סיפור קין בקריאה זו אינו אלא ניגוד קיצוני לסיפור אדם. הוא בא ללמד על כוחה של התשובה. הוא בא ללמד כי ניתן לשוחח עם ה' אף לאחר גזר הדין וכי ה' נענה לכך. הדבר מזכיר לי חוויה מוכרת מאוד להורים לילדים קטנים – פשע הילד, עשה מה שעשה והנה הוא נשלח 'לחשוב טוב טוב' על מעשהו בחדר הילדים ולא לצאת משם עד להודעה חדשה. אך לא עברו דקתיים והילד הסורר מתרפס בחיקך ואתה מרעיף עליו אהבת אב! אכן, קין לא מלמד רק את כוחה של התשובה כמאמר חז"ל (ואף אודה כי מילותיו או תלונותיו של קין "גדול עווני מנשוא" אינן נשמעות לי כתשובה עמוקה וכנה), אלא הוא מלמד שפה דתית חדשה, קשר חדש בין האדם לאלוקיו, קשר הורי, משפחתי. קשר בו יכול האדם להתרפס, להתפלמס ואף להתמקח עם אלוקיו: "עשה למען אברהם יצחק ויעקב... עשה למענך אם לא למעננו...". ובמבט נוסף, כל עצמה של התשובה, כפי שחווינו כולנו בימים הנוראים שעברו עלינו זה מכבר, אינה נוצרת אלא מתוך קרבה שכזו, מתוך קשר אינטימי שיש בו הדדיות ושיחה בין האדם ואלוקיו. זהו חידושו של קין וזהו האות שמסמל קין לדורי דורות.
