בפעם הראשונה ששמעתי בישיבתנו, ישיבת מעלה גלבוע, את נוסח הסליחות המשולב חשתי צרימה גדולה. אני, שהורגלתי בשירת הסליחות הקצבית של המזרח חשתי אי נוחות אל מול המנגינות הנוגות של נוסח אשכנז. אולם עוד באותה שנה גיליתי את יופיו של נוסח זה, ואוזני הורגלה בשילוב המיוחד הזה של מזרח ומערב. בשנה שלאחריה כבר חיכיתי לנוסח זה.
חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות. בחודש זה נוהגים כל עדות ישראל לומר 'סליחות' שבמרכזן אמירה חוזרת ונשנית של י"ג מידות. בני עדות המזרח מתחילים ארבעים יום לפני יום הכיפורים והאשכנזים במוצאי שבת שלפני ראש השנה.
מה בין סליחות של בני עדות המזרח לסליחות אשכנזיות?
ראשית, המנגינה. המלודיה של הסליחות הספרדיות היא שמחה. מנגינת 'אדון הסליחות' המוכרת לכולנו מושרת במלוא הגרון ובקצב. גם פיוטים אחרים מבטאים את שמחת התשובה והפיוס. לעומתן, מנגינתן של פיוטי אשכנז היא נוגה ויש בהן הכוח ליצור אוירה של כובד ראש וחשבון נפש. כך למשל הפיוטים 'במוצאי יום מנוחה' או 'יושב בסתר עליון' משרים אוירה של עומק הדין הקרב ובא.
שנית, הנוסח. בעוד שנוסח הסליחות הספרדי פשוט יותר במילותיו ואינו משתנה (למעט מספר תוספות קצרות בעשרת ימי תשובה), הנוסח האשכנזי מורכב יותר ולעתים הוא מובן אך בקושי. ישנו גיוון ועושר בדמות פיוטים לכל אחד מימי הסליחות.
שלישית, לצד קטעים רבים משותפים ישנם גם כאלה המיוחדים לכל אחד מן הנוסחים. במרכז הסליחות הספרדיות עומד טקס ההמלכה הכולל שירת מענה של פסוקים המציבים את הקב"ה כמלכנו. אמירת הפסוקים "שמע ישראל", "ה' מלך", ו"ה' הוא האלוהים" על ידי החזן והקהל מחזירים אותו לחיינו ומאפשרים התחלה מחודשת. לעומתם האשכנזים מתייחדים בפיוט 'הפזמון', כדוגמת "אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם". אמירת הפזמונים המתחלפים אל מול ארון הקודש הפתוח מעצימים את חווית בקשת הסליחה. אי אפשר להתעלם מן הקושי שבסליחה האשכנזית. פעמים רבות היא אינה מובנת, לשונה קשה ורעיונותיה נסתרים, עד שלעתים נראה כי אומרי הסליחה אינם מבינים את משמעותה. הסליחות מעוררות קושי נוסף, שכן חלקן עוסקות בנוראות הגלות - דבר הזר לאוזן הישראלית בת זמננו. אף על פי כן, חשוב בעינינו לשמר את הפיוט האשכנזי שמבין קפליו עולות שאלות על הצדק האלוהי. לעתים הוא מבטא עמידה שונה לפני הקב"ה מזו הספרדית. לא עמידה של נאשם המודה בחטאו אלא של אדם תמהה התובע את המחילה. גם לאתגר הספרותי הקיים בנוסח האשכנזי יש מקום חשוב.
בדרך העולם כל אדם מבקש סליחה מבוראו בנוסח שתיקנו לו אבותיו. על כן בישיבות רבות נתקבע המודל לפיו מתפרדת החבילה וכל אחד נפנה להתפלל בנוסח שלו, ורק בתום התפילה שבים ומתאחדים. נדמה, כי עם ישראל טרם הפנים באופן מלא את העובדה שהקב"ה כינס את ישראל מפזוריו ועם ישראל התקבץ מחדש בארץ ישראל. הרצון לשמור כל אחד על מסורת אבותיו מנע יצירה מחודשת ומאחדת, ובכך הוחמצה ההזדמנויות לקיבוץ גלויות תרבותי ודתי. בישיבת מעלה גלבוע הנהיגו רבני הישיבה ותלמידיה נוסח חדש המשלב בין הסליחות האשכנזיות לספרדיות. בכך מתאפשר לכלל הישיבה להתאחד ולעמוד יחד בפני בורא עולם בעת בקשת סליחה.
בשנת תשנ"ג (1993) עם הקמת ישיבת מעלה גלבוע ביקשו תלמידי המחזור הראשון לקבוע נוסח משותף. הם פנו אל ראשי הישיבה, הרבנים יהודה גלעד ושמואל ריינר, והם בשיתוף התלמידים צירפו קטע לקטע עד שנוצר הנוסח המשולב הראשון בעולם. בדברי הפתיחה לסידור הסליחות המעורב עמד הרב ריינר על חשיבות שילוב הנוסחים. הנוסח החדש צולם במכונת צילום וסימני הגזירה וההדבקה נראו היטב על הדף, מסמלים את הקושי שבמלאכת החיבור בין מזרח ומערב. ומאז נוהג בישיבה נוסח זה וכל בני הישיבה והר"מים, ואף תושבי הישוב ואורחים באים לומר אותן יחד.
לאחר מספר שנים הצטרפה ישיבת עין צורים לאחותה הצעירה, ובשנת תשס"א (2001) לערך נעשה ניסיון לעצב מחדש את הסליחות. מצדה של ישיבת מעלה גלבוע השתתפו הרב דוד ביגמן, שהצטרף בינתיים לראשות הישיבה וד"ר חזי כהן, ומצדה של ישיבת עין צורים השתתפו ראש הישיבה הרב יואל בן נון ורפי בן אדרת. בפגישה ישבנו שעות רבות על המדוכה על מנת ליצור נוסח קצר במעט ומכוון יותר. הקריטריונים שנקבעו היו הכללת קטעים החשובים מבחינה תוכנית, פיוטים האהובים על הקהל ומעוררים את הלב, וכן שהזרימה תהיה עד כמה שיותר טבעית (ואל יקל בעיניכם הדבר שהרי אופי הסליחות שונה עד מאוד). סופו של דבר, נוצר נוסח משולב שאף הודפס בחוברת נאה. וכך נוצר סוג חדש של סליחות הכולל את הטוב שבכל אחד מן הנוסחים המסורתיים. כיאה לישיבות הקיבוץ הדתי בעת קיבוץ הגלויות בארץ ישראל.
לאחרונה, עם ריבוי המבקשים לומר נוסח סליחות משולבות בישובים וקהילות ברחבי הארץ ישבו על המדוכה רבני הישיבה וביררו את הסיגים עד שהגענו לנוסח המתוקן והסופי, ובשנת תשע"ב יצאה לאור מהדורה חדשה ומאירת עיניים של סידור הסליחות.
כיצד מתנהלת אמירת הסליחות בפועל?
על התיבה עומדים שני חזנים, אחד ספרדי ורעהו אשכנזי ומנהלים את הסליחות כשהקהל משתתף בשירת המענה לפי הקטע הנקרא ובמנגינה המתאימה. את רוב המנגינות התלמידים כבר מכירים מראש אך עם הזמן יותר ויותר תלמידים משתתפים באופן פעיל בחזנות. השומע יוכל לשמוע בחור הקורא 'עננו אלוקי אברהם – עננו' במבטא אמריקאי לצד בחור ספרדי הקורא במנגינה אשכנזית "במוצאי מנוחה". בי"ג מידות כפי מנהג האשכנזים נשמע את הקהל קורא בקול גדול 'סלחתי כדבריך', ואת קריאת הקהל בי"ג מידות למנהג הספרדים מלווים שופרות.
כאן המקום לציין שמלאכת השילוב הייתה מורכבת ומסובכת. הקושי העיקרי היה להכריע על מה לוותר. לאחר דין ודברים בין הרבנים לבין עצמם ובינם לבין התלמידים נקבע הנוסח. כדי לרצות את כולם הוצעו במספר מקומות מספר פיוטים לבחירה, אך לעתים המתפללים לא מוותרים ושרים את כל הפיוטים והשירים.
הנוסח החדש כולל מעברים מפיוטי אשכנז לשירי הספרדים וחוזר חלילה. נדמה שבפעם הראשונה המעבר החד מניגון אחד למשנהו אינו קל לאוזנו של מי שכל חייו הורגל לאחד מהם. אך עד מהרה מתרגלת האוזן ונוצרת השלמה בין המלודיה הנוגה והטקסט המורכב לחברתה מלאת השמחה הכוללת טקסט פשוט, ושזירתן יחד יוצרת עמידה שלימה יותר של האדם בפני בוראו. גם לעובדה שכל הישיבה מתכנסת לומר אותן יחד יש משמעות רבה, ומקובל בישיבתנו שאחד מן הרבנים פותח בדברי התעוררות קצרים לפני כל אמירת סליחות ולאחר מכן כולם יחד משתתפים באמירתן.
